פרק 1 – התינוק שלי חי

כיום בנה של שרה הוא עלם חמודות בן 33 (שהספיק להביא לשרה שמחה רבה בצורת שלוש נכדות מקסימות), והוא בריא לחלוטין. אין זכר לאסטמה או לכל מחלה אחרת שהיתה לו כאשר היה ילד קטן.

הריפוי הופך לייעוד

כשטיפלה שרה בבנה, היא נדרה נדר שאם תצליח לרפא אותו, תקדיש את חייה לטיפול ולריפוי.

וכך בשנים שלאחר מכן, השלימה את לימודי הנטורופתיה בדרום אפריקה, לשם העתיקה את מגוריה עם משפחתה, ופתחה קליניקה קטנה לריפוי ולטיפול במחלות שונות. שמה הלך לפניה, בעיקר כמי שיודעת לרפא תינוקות, ילדים ומבוגרים ממחלות בדרכי הנשימה, כשהיא משתמשת רק במוצרים טבעיים שפיתחה, ובחליטה בעזרתה ריפאה את בנה – החליטה הראשונה שלה, שלימים נקראה צינונית.

פרק ראשון – התינוק שלי חי!

שרה מעיין, ממציאת חליטות ההרזיה והבריאות מסדרת "התה של שרה", התחילה את הקריירה שלה ברפואה טבעית לפני כ-25 שנים, כאשר היתה אמא לתינוק חולה מאוד.

בנה שהיה ילדה הראשון, סבל מאסטמה קשה, מברונכיטיס, מדלקות חוזרות באוזניים ובגרון, ואף מדלקת קרום המוח. האנטיביוטיקה שקיבל לא עזרה, מצבו הלך והחמיר והרופאים סברו שחייו בסכנה. במהלך אישפוזו האחרון, הבינה שרה שהרפואה הקונבנציונלית לא תוכל לעזור לו, ואם ברצונה להציל את חייו, זה תלוי רק בה.

כיצד הפכה שרה להיות מרפאה בעשבי מרפא?

שרה נזכרה בסיפור שסיפרה לה אמה, על סבתה של אמה אשר קראו לה שרה, והיתה מרפאה בעשבי מרפא. היא רפאה אנשים רבים ממחלות ע"י שימוש בצמחים שונים, והיא בעצמה חיה עד גיל 100. בעקבות כל זאת, החלה שרה ללמוד רפואה אלטרנטיבית, והתמחתה בתורת עשבי המרפא. בד בבד, הפסיקה לתת לבנה אנטיביוטיקה ותרופות אחרות, בניגוד להוראות ואזהרות הרופאים כי אם תחדל ממתן הטיפול הוא עלול למות.

בני הקטן שוב נושם!

לאחר ימים ולילות של בכי וסבל של בנה הקטן, וניסיונות שערכה בצמחי המרפא, הגיעה שרה לפיתוח של פורמולה מיוחדת. היא חלטה את העשבים לתה, והחלה לתת אותו לבנה בדבקות יתרה. אחד הרופאים הטבעוניים הידועים דאז הפך להיות המורה שלה, והוא לימד אותה שתופעת הלוואי הראשונה של עשבי מרפא היא נקיון הגוף ומחזור הדם, דבר שיכול להתבטא בחום גבוה והתקפי אסטמה קשים. ואכן כך היה. אך לאחר שעברו ההתקפים והחום ירד הוכתה שרה בתדהמה. בפעם הראשונה בחייו של הפעוט בין השנתיים, הגרון שלו היה נקי, אוזניו שהיו מודלקות ומלאות בנוזלים התנקו, התקפי האסטמה נעלמו, ותוך חודשיים החל בנה הקטן שוב לנשום. הרופאים והמומחים שטיפלו בו בעבר היו מופתעים מאוד, והיו מוכרחים להודות, כי על אף שהופסק מתן התרופות הקונבנציונליות הוא הבריא לחלוטין.